זה לא אמיתי...

הוא כתב שהוא בא לארץ, עוד חמש חודשים. שהיה לו ריב עם ההורים שלו, ובסוף הם הרשו לו לגור אצל הסבא וסבתא. אוף, כמה שאני מנסה לשכוח אותו, ופתאום הוא צץ לי... אני אפילו לא יודעת מה לכתוב לו. אולי משהו כמו "היי, אורי, תקעת אותי ונכנסתי להריון, אבל אני אוהבת אותך ומנסה לשכוח אותך, אז בבקשה תסמר את עצמך לפנימייה של אחיך ולא תעז לבוא לכאן בחיים." לי זה נשמע טוב..

אז אחותי די אוהבת את הבית, והיא אמרה לי שאם לא הבית הזה, לא בית אחר.נתחלק חצי- חצי בשכירות עד שאני אהיה בת שמונה עשרה, ואז אני אוכל לגור לבד. אנחנו עוברות ביום שבת, כך שעכשיו אני אצטרך ללכת למלא מלא מלא חנויות, לקנות רהיטים וכול הדברים האלה. אני דווקא אוהבת את זה. ביום שישי אני אנקה את כול הבית, אכסח את הדשא וישימו לי פרקט. טליה מטפלת בכול העניין הזה של החוזה, כי היא פה המבוגרת, לא אני.. 

בנתיים כבר ארזתי הכול, יש לי שלוש ארגזים. הרוב בגדים. גם הכנתי לעצמי אלבום תמונות של כול הילדות שלי, שלקחתי מכול מני אלבומים של אימא ואבא. גם לקחתי המון ספרים. את האמת, זה חצי בגדים חצי ספרים, וגם האלבום ועוד כמה דברים קטנים. אני גם התחלתי לצייר שלט לדלת, שעליו כתוב משפחת דרור. ציירתי גבעות ובית קטן באמצע הגבעות, ומלא פרחים וציפורים, ושמש מחייכת. אני רוצה להתחיל לכתוב לאורי את המכתב. טוב, אני אסיים לצבוע את "דרור" בכחול ואתחיל לכתוב...