אני בת 15.
ואני בהריון.
לפני יומיים חגגתי יום הולדת. חגגתי, זה לא בדיוק המילה. ציינתי. הפייסבוק הזכיר לי שאמור להיות לי יום חג. אבל זה לא היה.
אני כבר בחודש שני. ולא, אני לא מתכוונת לעשות הפלה. אני עומדת לגדל את התינוק שלי לבדי,אני אעבוד בכול עבודה אפשרית בשביל לעשות את הילדות של התינוק שלי לילדות שלא הייתה לי. תינוק שלי לא ישן על מזרן קרוע בדירת חדר בתל אביב, ויצטרך לעבוד מגיל 10 בשביל לפרנס אבא אלכוהוליסט.
אני חוסכת כסף מגיל צעיר מאוד, אז יש לי כסף בבנק. אני מחפשת בתים במושבים וקיבוצים, שם אני ואחותי הגדולה נגור. היא בת שמונה עשרה, בצבא. היא תמיד הייתה שם בשבילי, אני פשוט אוהבת אות קוראים לה טליה. אה, עוד נושא שאני רציתי להעלות, הוא שאני שונאת את השם שלי. נפתלי. זה שם של בנים. תמיד אומרים לי שהשם שלי זה מה שמיוחד בי, אבל זה פאקינג שם מפגר. אני רוצה לראות אחד אומר שזה לא.
היום ראיתי כמה בתים במושבים וקיבוצים. אני צריכה להתרחק מכול האזור הזה של תל אביב. אבא שלי התינוק שלי, אורי, גר כרגע בצרפת. ההורים שלו הכריחו אותו לעבור לשם בגלל אחיו הגדול, שם יש פנימייה שמתאימה לו, כי הוא אוטיסט. הוא כול הזמן כותב לי מכתבים, הוא רוצה שנהיה משפחה. אני לא חזירה לו מכתבים. כבר כמעט חצי שנה אני מקבלת מכתב כמעט כול יום. הוא לא צריך להתייאש מתישהוא?...
אז היום דווקא ראיתי בית נחמד. באמצע של המושב, ליד מכולת. בחלונות רוואים את השדות. ש גם גינה קטנה, שאם יטפחו אותה היא יכולה להיות די יפה. ראיתי שיש שם גם חנות לבגדי תינוקות, אז קניתי שם פיג'מה עבה, עם פסים ורודים וכחולים. אני רוצה התחלה חדשה, בלי שום דבר המעבר. גם לא בגדי תינוקות שקניתי עם אימא שלי. כשאנחנו לבד, היא תמיד תומכת בי ועוזרת לי, אבל כשאנחנו עם אבא שלי, היא מעליבה אותי ופוגעת בי. אני לא סולחת לה על זה.
אז זהו, בנתיים. מקווה שההמשך יהיה יותר טוב...
אני לא עומדת לכתוב פה הרבה. כשאני ארצה, אני אכתוב. עכשיו כול הרגשות מתערבבים בתוכי, ואני לא יכולה לסבול את זה יותר.
אני בת 15.
ואני בהריון.
לפני יומיים חגגתי יום הולדת. חגגתי, זה לא בדיוק המילה. ציינתי. הפייסבוק הזכיר לי שאמור להיות לי יום חג. אבל זה לא היה.
אני כבר בחודש שני. ולא, אני לא מתכוונת לעשות הפלה. אני עומדת לגדל את התינוק שלי לבדי,אני אעבוד בכול עבודה אפשרית בשביל לעשות את הילדות של התינוק שלי לילדות שלא הייתה לי. תינוק שלי לא ישן על מזרן קרוע בדירת חדר בתל אביב, ויצטרך לעבוד מגיל 10 בשביל לפרנס אבא אלכוהוליסט.
אני חוסכת כסף מגיל צעיר מאוד, אז יש לי כסף בבנק. אני מחפשת בתים במושבים וקיבוצים, שם אני ואחותי הגדולה נגור. היא בת שמונה עשרה, בצבא. היא תמיד הייתה שם בשבילי, אני פשוט אוהבת אות קוראים לה טליה. אה, עוד נושא שאני רציתי להעלות, הוא שאני שונאת את השם שלי. נפתלי. זה שם של בנים. תמיד אומרים לי שהשם שלי זה מה שמיוחד בי, אבל זה פאקינג שם מפגר. אני רוצה לראות אחד אומר שזה לא.
היום ראיתי כמה בתים במושבים וקיבוצים. אני צריכה להתרחק מכול האזור הזה של תל אביב. אבא שלי התינוק שלי, אורי, גר כרגע בצרפת. ההורים שלו הכריחו אותו לעבור לשם בגלל אחיו הגדול, שם יש פנימייה שמתאימה לו, כי הוא אוטיסט. הוא כול הזמן כותב לי מכתבים, הוא רוצה שנהיה משפחה. אני לא חזירה לו מכתבים. כבר כמעט חצי שנה אני מקבלת מכתב כמעט כול יום. הוא לא צריך להתייאש מתישהוא?...
אז היום דווקא ראיתי בית נחמד. באמצע של המושב, ליד מכולת. בחלונות רוואים את השדות. ש גם גינה קטנה, שאם יטפחו אותה היא יכולה להיות די יפה. ראיתי שיש שם גם חנות לבגדי תינוקות, אז קניתי שם פיג'מה עבה, עם פסים ורודים וכחולים. אני רוצה התחלה חדשה, בלי שום דבר המעבר. גם לא בגדי תינוקות שקניתי עם אימא שלי. כשאנחנו לבד, היא תמיד תומכת בי ועוזרת לי, אבל כשאנחנו עם אבא שלי, היא מעליבה אותי ופוגעת בי. אני לא סולחת לה על זה.
אז זהו, בנתיים. מקווה שההמשך יהיה יותר טוב...